רשומות
הייתה זו שעת בוקר מוקדמת. הציפור הקטנה התעוררה למשמע קול ציוצה של
אמה. היא יצאה החוצה מהקן ושמעה את אמה נוזפת באחותה כיוון שיצרה בלגן בקן. הציפור
הקטנה לא הבינה מה המילים אמרו וחזרה עליהן לכל אורך היום – "טיפשה, מלוכלכת,
חסרת תועלת, עצלנית".
כיוון שהייתה קטנה ולא הבינה מה אומרות המילים, כל האחרים ששמעו אותה
צחקו ולא נפגעו ממה שיצא מפיה.
השמועה על הציפור הקטנה התפשטה במהרה ברחבי היער. כל החיות כולן
תיכננו לבקר את הציפור הקטנה כדי לשמוע את הקללות היוצאות מפיה.
ביום השני להתפשטות השמועה הגיעה אל הציפור הפיל הגדול. הציפור הקטנה
קיללה את הפיל מספר דקות שלמות. לאחר מכן, הפיל התגלגל על הרצפה מצחוק. הציפור
הקטנה התבלבלה למראה הפיל הצוחק ורק הוסיפה לקלל אותו. כל זה גרם לפיל לצחוק אפילו
יותר.
הפיל המשיך להפיץ את השמועה על הציפור. כל חיות היער כבר שמעו את
הסיפור וחיות רבות, כולל האריות, החלו ללכת לכיוונה כדי לצחוק גם הם.
כשהגיעו אל הציפור עמדו כל החיות בתור וכיוון שהאריה היה מלך החיות
נתנו לו להיות הראשון. אמה של הציפור הקטנה הביאה אותה בפני האריה.
מלך החיות ניגש אליה, ברך אותה לשלום והניד את ראשו בברכה. הציפור
הקטנה התרגזה והחלה לקלל גם אותו.
האריה התפרץ בצחוק תכף ומיד. בעקבותיו צחקו גם כל החיות האחרות. בסופו
של דבר צחוקו של האריה הסתיים בשאגה נוראית ומפחידה.
הציפור הקטנה נבהלה נורא, חיבקה את אמה ואמרה "לעולם לא אקלל אף
אחד שוב".
כל החיות נזפו באריה ושבו למקומן ביער.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה