רשומות
"אמא, אמא היקרה, מדוע הקנגורו תמיד מקפץ לו ממקום למקום? הוא לא יכול פשוט ללכת, להחליק, להתגלגל או לרוץ?
גיר-גיר הקפיץ את זנבו למעלה ולמטה על הקרקע.
"אנחנו קנגורואים. אנחנו מקפצים. זה מה שאנחנו עושים. מעולם לא שמעתי על קנגורו שהולך, מחליר או אפילו רץ. אתה יודע מי מחליק על הבטן? הנחש" אמרה אמא קנגורו ואז קיפצה לה.
"אני הולך אמא" אמר גיר-גיר. "אני רוצה לשחק עם חברים שלי". כשהגיע גיר-גיר לאגם, הוא ראה את חברו קיפ הקופיף. "מדוע אתה מקףץ קיפ הקופיף?" קיף הרים את ראשי ואמר "אני לא מקפץ, אני בכלל מטפס על עצים ואוכל".
גיר-גיר ראה את חברו קרוקו הקרוקודיל ששחה במי האגם הצלול. "קרוקו קרוקודיל" שאל גיר-גיר, "אתה מקפץ ממקום למקום?"
"אני?" שאל הקרוקודיל, "וודאי שאינני מקפץ. אני שוחה, אני הולך, אבל אני לא מקפץ".
"מדוע לא?"
"בגלל שזה מה שקרוקודילים עושים. אנחנו שוחים, אנחנו אוכלים דגים ודגיגונים".
הב הכלבלב רץ ועמד על שפת האגם כדי לשתות את מימיו.
"הב הכלבלב, אתה מקפץ?"
"לא" אמר הכלבלב ונבח. "לא, אני רץ ואני הולך. אני אפילו יודע לשחות. אבל אינני יכול לעוף ואני בטח ובטח לא מקפץ"
"אבל מדוע לא?" שאל הקנגורו.
"בגלל שזה מה שכלבים עושים" אמר הב הכלבלב וברח.
הקנגורו הצעיר הסתכל על השתקפותו שלו באגם. הוא ראה את ציף הציפור והסתובב אליה: "ציף, את מקפצת?"
"אני?" שאלה ציף, "מה פתאום, וודאי שלא. אני מניחה שיכולתי אבל אני בדרך כלל עפה ממקום למקום. אני ציפור וזה מה שאנחנו הציפורים עושות."
גיר-גיר הקנגורו חשב לעצמו שבעצם, אף אחד מחבריו לא מקפץ כמוהו. רק הקנגורואים מקפצים. לרגע שמח כי הוא מיוחד וקפץ הכי גבוה שביכולתו.
"אף אחד מהם לא יכול לקפוץ כמוני! אני מיוחד!" הוא קפץ כל הדרך לאמא שלו ואמר - "אמא, אמא! אני יכול לקפוץ! כלבים לא יכולים לקפוץ, קרוקודילים לא יכולים לקפוץ, גם לא ציפורים וגם לא כלבים".
גיר-גיר המשיך לקפוץ כל היום ופשוט נהנה להיות קנגורו.
