רשומות
היה היתה משפחת ברווזים, בחווה ישנה במרחקים, בה אמא ברווזה דגרה ודגרה על הביצים. בבוקר נחמד אחד, הביצים בקעו ומיד צצו שישה ברווזונים צייצנים.
אבל, ביצה אחת היתה גדולה מהשאר והיא לא בקעה.
אמא ברווזה לא זכרה שהטילה ביצה שביעית! שוד ושבר, כיצד הביצה הגיעה למקומה?
"טוק! טוק!" נשמע קול מתוך הביצה.
"האם לא ספרתי את כל הביצים?" תהתה אמא ברווזה. רק עברו כמה רגעים וסוף כל סוף בקעה הביצה. מתוכה, צץ לו פתאום ברווזון מוזר למראה. במקום נוצות צהובות היו נוצותיו אפורות!
אמא ברווזה הסתכלה בדאגה ולא הבינה כיצד יכול הברווזון המכוער להיות שלה. ובכן, הברווזון האפור בהחלט לא היה יפה ובגלל שאכל יותר מאחיו הצהובים, גדל מהר יותר מכולם.
ככל שעברו הימים, הברווזון המכוער היה פחות ופחות מאושר. אחיו לא רצו לשחק איתו, הוא היה מגושים וכל יושבי החווה צחקו עליו. הוא הרגיש עצוב ובודד ואמא ברווזה עשתה ככל שיכלה כדי לנחם אותו.
"ברווזון מכוער ומסכן" היא אמרה, מדוע אתה כל כך שונה מאחיך? והברווזון המכוער רק הרגיש רע יותר. בסתר, כאשר אף אחד לא ראה, הוא בכה בלילה. הוא הרגיש שאף אחד לא רוצה אותו.
"אף אחד לא אוהב אותי, כולם צוחקים עלי, מדוע אני שונה מאחי?"
ואז, יום אחד בעת שזרחה השמש, הוא רץ וברח מהחווה. הברווזון עצר באגם והתחיל לשאול את כל הציפורים האחרות שראה - "אתן מכירות ברווזונים אחרים עם נוצות אפורות כמו שלי?" אך כולן הנידו ראשן בשלילה ולעגו לו.
"אנחנו לא מכירות אף אחד אשר מכוער כמוך". הברווזון המכוער לא התייאש והמשיך לחפש תשובות. הוא הגיע לאגם אחר, שם זוג אווזים נתנו לו תשובה זהה ואף הזהירו אותו:"אל תשאר! לך מפה! מסוכן כאן. יש בני אדם עם רובים בסביבה!"
הברווזון הצטער על כך שברח מהחווה. ואז, יום אחד, נדודיו הובילו אותו בסמוך לבית בכפר השייך לאשה זקנה. האשה חשבה שמדובר באווז תועה ולכדה אותו.
"אני מקווה שזו נקבה אשר תטיל הרבה ביצים" אמרה האשה הזקנה, אשר ראייתה לא היתה טובה. אבל הברווזון המכוער לא הטיל ולו ביצה אחת. התרנגולת כל הזמן הפחידה אותו ואמרה - "אם לא תטיל ביצים האשה הזקנה תמלוק את ראשך ותבשל אותך בסיר!" החתול אמר:"מיאו! אני מקווה שהאשה תבשל אותך ואז אוכל ללעוס את עצמותיך!"
הברווזון המכוער והמסכן היה כל כך מפוחד עד שאיבד את התאבון שלו, למרות שהאשה המשיכה לפטם אותו ואמרה:"קדימה תאכלי, אם אם אין ממך ביצים לפחות תשמיני ויהיה בך הרבה בשר"
"אוי ואבי לי", גנח הברווזון המפוחד, "אני אמות מפחד קודם! כל כך קיוויתי שמישהו יאהב אותי!"
ואז, לילה אחד, מצא פרצה בגדר וברח. שוב היה כולו לבד. הוא ברח רחוק ככל שיכל ולקראת שקיעה מצא עצמו בשדה של צמחי מים.
"אם אף אחד לא רוצה אותי, אתחבא פה לעד". במקום היה מספיק אוכל והברווזון התחיל להרגיש מעט מאושר יותר, אפילו שהיה לבד. יום אחד, בזריחה, הוא ראה להקת ציפורים יפהפיות שעפה מעליו. לבנות, עם צוואר ארוך, מקור צהוב וכנפיים גדולות. הן נדדו דרומה.
"אילו רק יכולתי להראות כמותן!" אמר הברווזון בהערצה. החורף בא, והמים באגם קפאו. הברווזון המסכן עזב את הבית לחפש אוכל בשלג. הוא נפל מותש אל הקרקע, אבל איכר מצא אותו והניח אותו בכיס מעילו הגדול.
"אקח אותו אל ילדי, הם יטפלו בו. יצור מסכן, הוא קפוא!" בביתו של האיכר טיפלו בברווזון וניקו אותו. כך שרד הברווזון את החורף הקשה.
עד האביב, הוא גדל כל כך והאיכר החליט - "אשחרר אותו ליד האגם!"
אז, ראה הברווזון את השתקפותו במי האגם.
"איך השתניתי! אני לא מזהה את עצמי!" להקת הברבורים נדדה צפונה שוב מעל האגם. כשהברווזון ראה אותם הוא הבין כי הוא אחד מהם ומיד נעשה ידידם.
"אנחנו ברבורים כמוך!" הם אמרו בחום. "היכן התחבאת?"
"זה סיפור ארוך" ענה הברבור הצעיר, עדיין המום. עכשיו, הוא שחה עם חבריו הברבורים.
יום אחד הוא שמע ילדים על גדות הנהר קוראים:"תסתכלו על הברבור הצעיר! הוא היפה מכולם!"
והברווזון כמעט התפוצץ מרוב אושר.
חיזרו לדף הבית של סיפורי ילדים
