היה היה צב, שגר ליד נהר. הצב חי עם שני ברווזים שהיו חבריו הטובים. הוא נהנה מחברת הברווזים, משום שהוא יכל לדבר איתם ככל שרצה.
הצב אהב לדבר. תמיד היה לו מה להגיד. לא רק שאהב לדבר, הצב גם בעיקר אהב לשמוע את עצמו מדבר.
אחרי שנים רבות של חיים נינוחים ורגועים, מימיו של הנהר התחלו להתייבש. גובה פני המים ירדו. המצב לא נראה טוב, עד שבעונת קיץ יבשה, גם יבשו מימיו של הנהר לגמרי.
שני הברווזים הבינו שהם לא יכולים לחיות לצידו של נהר יבש, לכן החליטו לעוף למקום אחר. מקום בו ברווזים כמוהם יכולים למצוא יותר מים. הם ניגשו לצב, חברם הטוב ונפרדו ממנו לשלום.