היונה והנמלה – טובה תחת טובה

ביום קיץ חם, התהלכה לה הנמלה על האדמה וחיפשה קצת מים להרוות את צימאונה. לאחר שהלכה והלכה זמן מה, נגלה אל מול עיניה מעין מים קטן (אך גם מעין קטן הוא הרבה ביום חם שכזה).

כדי להגיע אל המעיין, הנמלה הייתה חייבת לטפס ולפלס דרגה בסבך של דשא גבוה. בזמן שטיפה, החליקה הנמלה המסכנה ונפלה אל תוך המעיין עצמו.

הנמלה נאבקה וניסתה לצאת, אך אבוי, היא כלל לא ידעה לשחות!

למרבה המזל, יונה שישבה על ענף בעץ הסמוך למעין ראתה אותה. כשהבינה שהנמלה בצרה צרורה, תלשה היונה במהירות עלה והפילה אותו למים בסמוך לנמלה.

הנמלה זזה אל עבר העלה שצף על פני המים וטיפסה עליו. באופן טבעי, נסחף העלה עם הזרם והביא את הנמלה אל חוף מבטחים.

בדיוק אז, הגיע לקרבת המעיין והעץ שלידו צייד. הצייד התכונן לזרוק את הרשת אל עבר היונה וקיווה לתפוס אותה.

הנמלה החכמה ניחשה את כוונותיו של הצייד וחיש מהר עקצה אותו בסמוך לעקב רגלו. מיד כשהרגיש את הכאב המלווה לעקיצה, הניח הצייד את הרשת.

היונה עפה רחוק מהצייד והייתה בטוחה שוב.

האריה והעכבר (סיפור ילדים קצר)

יום אחד, בזמן שישן לו האריה ביער, ניגש אליו עכבר קטן, טיפס על גופו השרוע והחל רץ מעלה ומטה על גופו של האריה הגדול.

מיד התעורר האריה, אשר בבת אחת הניח את רגלו על העכבר, פתח את פיו הגדול והתכונן לבלוע אותו!

"סלח לי מלך היער!", התחנן העכבר הקטן, "אם תסלח לי ותחוס עלי אזכור את טוב ליבך לעד ולעולם לא אטפס עליך שוב! מי יודע, אולי אפילו אוכל להחזיר לך טובה יום אחד."

האריה, כמובן, לא ציפה לתעוזה שכזו מצדו של העכבר. לפתע התרכך ליבו עד שהרים את רגלו והניח לעכבר ללכת.

חלפו להם מספר שבועות מאז שנפגשו האריה והעכבר ויום אחד, שוטטה לה קבוצת ציידים ביער.  האריה הגדול נמנם לו להנאתו, כמו שהוא עושה בדרך כלל ולא הבחין בהם. הציידים תפסו אותו, קשרו אותו לעץ והלכו בינתיים לחפש עגלה גדולה כדי שיוכלו לסחוב את השלל המפואר שלהם.

בדיוק אז, הבחין האריה בזווית עינו ביצור אפרפר וקטן שמתהלך לו ביער. זהו, כמובן, העכבר הקטן אותו פגש לפני שבועות מספר.

העכבר, שזכר את טוב ליבו של האריה, מיהר אליו וכרסם את כל החבל שקשרו את האריה לעץ עד שהאריה שוחרר.

"נכון שצדקתי?" שאל העכבר ומאוד שמח שהצליח לעזור לאריה.

לכן דעו לכם, כי דווקא חברים קטנים וחלשים יכולים להתגלות כחברים גדולים!

סיפורי ילדים - מדוע הקנגורו מקפץ?

"אמא, אמא היקרה, מדוע הקנגורו תמיד מקפץ לו ממקום למקום? הוא לא יכול פשוט ללכת, להחליק, להתגלגל או לרוץ?

גיר-גיר הקפיץ את זנבו למעלה ולמטה על הקרקע. 

"אנחנו קנגורואים. אנחנו מקפצים. זה מה שאנחנו עושים. מעולם לא שמעתי על קנגורו שהולך, מחליר או אפילו רץ. אתה יודע מי מחליק על הבטן? הנחש" אמרה אמא קנגורו ואז קיפצה לה.

"אני הולך אמא" אמר גיר-גיר. "אני רוצה לשחק עם חברים שלי". כשהגיע גיר-גיר לאגם, הוא ראה את חברו קיפ הקופיף. "מדוע אתה מקףץ קיפ הקופיף?" קיף הרים את ראשי ואמר "אני לא מקפץ, אני בכלל מטפס על עצים ואוכל".