היונה והנמלה – טובה תחת טובה

ביום קיץ חם, התהלכה לה הנמלה על האדמה וחיפשה קצת מים להרוות את צימאונה. לאחר שהלכה והלכה זמן מה, נגלה אל מול עיניה מעין מים קטן (אך גם מעין קטן הוא הרבה ביום חם שכזה).

כדי להגיע אל המעיין, הנמלה הייתה חייבת לטפס ולפלס דרגה בסבך של דשא גבוה. בזמן שטיפה, החליקה הנמלה המסכנה ונפלה אל תוך המעיין עצמו.

הנמלה נאבקה וניסתה לצאת, אך אבוי, היא כלל לא ידעה לשחות!

למרבה המזל, יונה שישבה על ענף בעץ הסמוך למעין ראתה אותה. כשהבינה שהנמלה בצרה צרורה, תלשה היונה במהירות עלה והפילה אותו למים בסמוך לנמלה.

הנמלה זזה אל עבר העלה שצף על פני המים וטיפסה עליו. באופן טבעי, נסחף העלה עם הזרם והביא את הנמלה אל חוף מבטחים.

בדיוק אז, הגיע לקרבת המעיין והעץ שלידו צייד. הצייד התכונן לזרוק את הרשת אל עבר היונה וקיווה לתפוס אותה.

הנמלה החכמה ניחשה את כוונותיו של הצייד וחיש מהר עקצה אותו בסמוך לעקב רגלו. מיד כשהרגיש את הכאב המלווה לעקיצה, הניח הצייד את הרשת.

היונה עפה רחוק מהצייד והייתה בטוחה שוב.

האריה והעכבר (סיפור ילדים קצר)

יום אחד, בזמן שישן לו האריה ביער, ניגש אליו עכבר קטן, טיפס על גופו השרוע והחל רץ מעלה ומטה על גופו של האריה הגדול.

מיד התעורר האריה, אשר בבת אחת הניח את רגלו על העכבר, פתח את פיו הגדול והתכונן לבלוע אותו!

"סלח לי מלך היער!", התחנן העכבר הקטן, "אם תסלח לי ותחוס עלי אזכור את טוב ליבך לעד ולעולם לא אטפס עליך שוב! מי יודע, אולי אפילו אוכל להחזיר לך טובה יום אחד."

האריה, כמובן, לא ציפה לתעוזה שכזו מצדו של העכבר. לפתע התרכך ליבו עד שהרים את רגלו והניח לעכבר ללכת.

חלפו להם מספר שבועות מאז שנפגשו האריה והעכבר ויום אחד, שוטטה לה קבוצת ציידים ביער.  האריה הגדול נמנם לו להנאתו, כמו שהוא עושה בדרך כלל ולא הבחין בהם. הציידים תפסו אותו, קשרו אותו לעץ והלכו בינתיים לחפש עגלה גדולה כדי שיוכלו לסחוב את השלל המפואר שלהם.

בדיוק אז, הבחין האריה בזווית עינו ביצור אפרפר וקטן שמתהלך לו ביער. זהו, כמובן, העכבר הקטן אותו פגש לפני שבועות מספר.

העכבר, שזכר את טוב ליבו של האריה, מיהר אליו וכרסם את כל החבל שקשרו את האריה לעץ עד שהאריה שוחרר.

"נכון שצדקתי?" שאל העכבר ומאוד שמח שהצליח לעזור לאריה.

לכן דעו לכם, כי דווקא חברים קטנים וחלשים יכולים להתגלות כחברים גדולים!

סיפורי ילדים - הצב המדבר

היה היה צב, שגר ליד נהר. הצב חי עם שני ברווזים שהיו חבריו הטובים. הוא נהנה מחברת הברווזים, משום שהוא יכל לדבר איתם ככל שרצה.

הצב אהב לדבר. תמיד היה לו מה להגיד. לא רק שאהב לדבר, הצב גם בעיקר אהב לשמוע את עצמו מדבר.

אחרי שנים רבות של חיים נינוחים ורגועים, מימיו של הנהר התחלו להתייבש. גובה פני המים ירדו. המצב לא נראה טוב, עד שבעונת קיץ יבשה, גם יבשו מימיו של הנהר לגמרי.

שני הברווזים הבינו שהם לא יכולים לחיות לצידו של נהר יבש, לכן החליטו לעוף למקום אחר. מקום בו ברווזים כמוהם יכולים למצוא יותר מים. הם ניגשו לצב, חברם הטוב ונפרדו ממנו לשלום.

סיפורי ילדים - הברווזון המכוער

היה היתה משפחת ברווזים, בחווה ישנה במרחקים, בה אמא ברווזה דגרה ודגרה על הביצים. בבוקר נחמד אחד, הביצים בקעו ומיד צצו שישה ברווזונים צייצנים.

אבל, ביצה אחת היתה גדולה מהשאר והיא לא בקעה.

אמא ברווזה לא זכרה שהטילה ביצה שביעית! שוד ושבר, כיצד הביצה הגיעה למקומה?
"טוק! טוק!" נשמע קול מתוך הביצה.
"האם לא ספרתי את כל הביצים?" תהתה אמא ברווזה. רק עברו כמה רגעים וסוף כל סוף בקעה הביצה. מתוכה, צץ לו פתאום ברווזון מוזר למראה. במקום נוצות צהובות היו נוצותיו אפורות!