סיפור קצר על ציפור קטנה

הייתה זו שעת בוקר מוקדמת. הציפור הקטנה התעוררה למשמע קול ציוצה של אמה. היא יצאה החוצה מהקן ושמעה את אמה נוזפת באחותה כיוון שיצרה בלגן בקן. הציפור הקטנה לא הבינה מה המילים אמרו וחזרה עליהן לכל אורך היום – "טיפשה, מלוכלכת, חסרת תועלת, עצלנית".

כיוון שהייתה קטנה ולא הבינה מה אומרות המילים, כל האחרים ששמעו אותה צחקו ולא נפגעו ממה שיצא מפיה.

השמועה על הציפור הקטנה התפשטה במהרה ברחבי היער. כל החיות כולן תיכננו לבקר את הציפור הקטנה כדי לשמוע את הקללות היוצאות מפיה.

ביום השני להתפשטות השמועה הגיעה אל הציפור הפיל הגדול. הציפור הקטנה קיללה את הפיל מספר דקות שלמות. לאחר מכן, הפיל התגלגל על הרצפה מצחוק. הציפור הקטנה התבלבלה למראה הפיל הצוחק ורק הוסיפה לקלל אותו. כל זה גרם לפיל לצחוק אפילו יותר.

הפיל המשיך להפיץ את השמועה על הציפור. כל חיות היער כבר שמעו את הסיפור וחיות רבות, כולל האריות, החלו ללכת לכיוונה כדי לצחוק גם הם.

כשהגיעו אל הציפור עמדו כל החיות בתור וכיוון שהאריה היה מלך החיות נתנו לו להיות הראשון. אמה של הציפור הקטנה הביאה אותה בפני האריה.

מלך החיות ניגש אליה, ברך אותה לשלום והניד את ראשו בברכה. הציפור הקטנה התרגזה והחלה לקלל גם אותו.

האריה התפרץ בצחוק תכף ומיד. בעקבותיו צחקו גם כל החיות האחרות. בסופו של דבר צחוקו של האריה הסתיים בשאגה נוראית ומפחידה.

הציפור הקטנה נבהלה נורא, חיבקה את אמה ואמרה "לעולם לא אקלל אף אחד שוב".

כל החיות נזפו באריה ושבו למקומן ביער.

הילד שקרא זאב (סיפור קצר)

היה היה ילד שרעה כבשים. יום אחר יום טיפל בעדר הכבשים, הוביל אותן למרעה ביום והחזיר אותן לדיר בערב.

יום אחד הרגיש הילד משועמם מלהשגיח על הכבשים. הוא החליט לעשות מעשה קונדס ולמתוח את אנשי הכפר. הילד צעק: "הצילו! זאב! זאב!"

אנשי הכפר שמעו את זעקותיו ומיהרו לצאת מן הכפר אל המקום בו היה רועה הצאן. כשהגיעו אליו הם שאלו: "היכן הזאב?" הרועה הקטן צחק בקול רם ואמר: "חה! עבדתי על כולכם! בסך הכל עבדתי עליכם ואתם נפלתם בפח."

מספר ימים לאחר מכן, הרועה ביצע את התעלול שלו שוב. שנית הוא זעק: "הצילו. זאב! זאב!"

שוב רצו אנשי הכפר אל עבר אזור המרעה כדי לעזור לילד ושוב הם הבינו כי הילד עבד עליהם. הם מאוד מאוד כעסו עליו ועל היותו כל כך שובב.

ואז, מספר שבועות לאחר כל זה, נכנס זאב לשדה בו רעו הכבשים. הזאב תקף כבשה אחת! ואז עוד אחת! ועוד אחת! הילד רץ בצעקות אל הכפר זעק בקול רם: "הצילו! הצילו! זאב! שמישהו יעזור לי!"

אנשי הכפר שמעו אותו, אבל צחקו מיד כי חשבו שהוא שוב מנסה לעבוד על כולם. הילד רץ אל האדם הראשון שרעה ואמר: "זאב תוקף את כל הכבשים. שיקרתי בפעמים הקודמות, אבל הפעם זה אמתי!"

בסופו של דבר אנשי הכפר יצאו כדי לראות במה מדובר. הם הספיקו לראות את הזאב בורח ומשאיר הרבה כבשים שהרג מאחור.

ומה המסקנה? אם מישהו כל הזמן מספר שקרים, בסוף לא נאמין לו כשיגיד את האמת.

הצרצר והנמלה (סיפור קצר לפני שינה)

אי שם ביום קיץ נעים וחמים, קיפץ לו הצרצר בשדה ממקום למקום, מצרצר ושר את מנגינת ליבו. בסמוך אליו עברה נמלה, סוחב תוך כדי מאמץ גדול גרגר של תירס אותו רצתה להביא אל קן הנמלים שלה.

"מדוע לא תבואי לשיר יחד איתי?" שאל הצרצר. "זה עדיף על להתאמץ ולסחוב כשכל כך יפה ונעים בחוץ."

"אני עוזרת לאגור מזון לקראת החורף" אמרה הנמלה "וממליצה לך לעשות את אותו הדבר".

"מדוע לי לטרוח ולדאוג בקשר לחורף?" שאל הצרצר. "יש לנו מספיק אוכל כרגע."

אבל הנמלה לא הקשיבה לו והמשיכה לסחוב את גרגר התירס אל הקן.

כשהגיע לבסוף החורף, הצרצר מצא את עצמו גווע מרעב, כל זאת בזמן שהנמלים כולן חילקו מדי יום יומו גרגרי תירס ממאגרי המזון שבנו לעצמן במהלך הקיץ.

הו אז הצרצר הבין – מי שעובד ועמל היום, קוטף את פירות עמלו מחר.

היונה והנמלה – טובה תחת טובה

ביום קיץ חם, התהלכה לה הנמלה על האדמה וחיפשה קצת מים להרוות את צימאונה. לאחר שהלכה והלכה זמן מה, נגלה אל מול עיניה מעין מים קטן (אך גם מעין קטן הוא הרבה ביום חם שכזה).

כדי להגיע אל המעיין, הנמלה הייתה חייבת לטפס ולפלס דרגה בסבך של דשא גבוה. בזמן שטיפה, החליקה הנמלה המסכנה ונפלה אל תוך המעיין עצמו.

הנמלה נאבקה וניסתה לצאת, אך אבוי, היא כלל לא ידעה לשחות!

למרבה המזל, יונה שישבה על ענף בעץ הסמוך למעין ראתה אותה. כשהבינה שהנמלה בצרה צרורה, תלשה היונה במהירות עלה והפילה אותו למים בסמוך לנמלה.

הנמלה זזה אל עבר העלה שצף על פני המים וטיפסה עליו. באופן טבעי, נסחף העלה עם הזרם והביא את הנמלה אל חוף מבטחים.

בדיוק אז, הגיע לקרבת המעיין והעץ שלידו צייד. הצייד התכונן לזרוק את הרשת אל עבר היונה וקיווה לתפוס אותה.

הנמלה החכמה ניחשה את כוונותיו של הצייד וחיש מהר עקצה אותו בסמוך לעקב רגלו. מיד כשהרגיש את הכאב המלווה לעקיצה, הניח הצייד את הרשת.

היונה עפה רחוק מהצייד והייתה בטוחה שוב.

האריה והעכבר (סיפור ילדים קצר)

יום אחד, בזמן שישן לו האריה ביער, ניגש אליו עכבר קטן, טיפס על גופו השרוע והחל רץ מעלה ומטה על גופו של האריה הגדול.

מיד התעורר האריה, אשר בבת אחת הניח את רגלו על העכבר, פתח את פיו הגדול והתכונן לבלוע אותו!

"סלח לי מלך היער!", התחנן העכבר הקטן, "אם תסלח לי ותחוס עלי אזכור את טוב ליבך לעד ולעולם לא אטפס עליך שוב! מי יודע, אולי אפילו אוכל להחזיר לך טובה יום אחד."

האריה, כמובן, לא ציפה לתעוזה שכזו מצדו של העכבר. לפתע התרכך ליבו עד שהרים את רגלו והניח לעכבר ללכת.

חלפו להם מספר שבועות מאז שנפגשו האריה והעכבר ויום אחד, שוטטה לה קבוצת ציידים ביער.  האריה הגדול נמנם לו להנאתו, כמו שהוא עושה בדרך כלל ולא הבחין בהם. הציידים תפסו אותו, קשרו אותו לעץ והלכו בינתיים לחפש עגלה גדולה כדי שיוכלו לסחוב את השלל המפואר שלהם.

בדיוק אז, הבחין האריה בזווית עינו ביצור אפרפר וקטן שמתהלך לו ביער. זהו, כמובן, העכבר הקטן אותו פגש לפני שבועות מספר.

העכבר, שזכר את טוב ליבו של האריה, מיהר אליו וכרסם את כל החבל שקשרו את האריה לעץ עד שהאריה שוחרר.

"נכון שצדקתי?" שאל העכבר ומאוד שמח שהצליח לעזור לאריה.

לכן דעו לכם, כי דווקא חברים קטנים וחלשים יכולים להתגלות כחברים גדולים!

סיפורי ילדים - מדוע הקנגורו מקפץ?

"אמא, אמא היקרה, מדוע הקנגורו תמיד מקפץ לו ממקום למקום? הוא לא יכול פשוט ללכת, להחליק, להתגלגל או לרוץ?

גיר-גיר הקפיץ את זנבו למעלה ולמטה על הקרקע. 

"אנחנו קנגורואים. אנחנו מקפצים. זה מה שאנחנו עושים. מעולם לא שמעתי על קנגורו שהולך, מחליר או אפילו רץ. אתה יודע מי מחליק על הבטן? הנחש" אמרה אמא קנגורו ואז קיפצה לה.

"אני הולך אמא" אמר גיר-גיר. "אני רוצה לשחק עם חברים שלי". כשהגיע גיר-גיר לאגם, הוא ראה את חברו קיפ הקופיף. "מדוע אתה מקףץ קיפ הקופיף?" קיף הרים את ראשי ואמר "אני לא מקפץ, אני בכלל מטפס על עצים ואוכל".

סיפורי ילדים - הצב המדבר

היה היה צב, שגר ליד נהר. הצב חי עם שני ברווזים שהיו חבריו הטובים. הוא נהנה מחברת הברווזים, משום שהוא יכל לדבר איתם ככל שרצה.

הצב אהב לדבר. תמיד היה לו מה להגיד. לא רק שאהב לדבר, הצב גם בעיקר אהב לשמוע את עצמו מדבר.

אחרי שנים רבות של חיים נינוחים ורגועים, מימיו של הנהר התחלו להתייבש. גובה פני המים ירדו. המצב לא נראה טוב, עד שבעונת קיץ יבשה, גם יבשו מימיו של הנהר לגמרי.

שני הברווזים הבינו שהם לא יכולים לחיות לצידו של נהר יבש, לכן החליטו לעוף למקום אחר. מקום בו ברווזים כמוהם יכולים למצוא יותר מים. הם ניגשו לצב, חברם הטוב ונפרדו ממנו לשלום.

סיפורי ילדים - הברווזון המכוער

היה היתה משפחת ברווזים, בחווה ישנה במרחקים, בה אמא ברווזה דגרה ודגרה על הביצים. בבוקר נחמד אחד, הביצים בקעו ומיד צצו שישה ברווזונים צייצנים.

אבל, ביצה אחת היתה גדולה מהשאר והיא לא בקעה.

אמא ברווזה לא זכרה שהטילה ביצה שביעית! שוד ושבר, כיצד הביצה הגיעה למקומה?
"טוק! טוק!" נשמע קול מתוך הביצה.
"האם לא ספרתי את כל הביצים?" תהתה אמא ברווזה. רק עברו כמה רגעים וסוף כל סוף בקעה הביצה. מתוכה, צץ לו פתאום ברווזון מוזר למראה. במקום נוצות צהובות היו נוצותיו אפורות!